וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
במדבר טז,טו
אקריליק על קנסון, 23*33
הווידוי של משה - ענווה אמיתית
קרח ועדתו מטיחים האשמות קשות במשה רבנו, ומשה מתפלל שה' לא ישמע למנחתם. הוא מתעקש שאין אמת במה שהם אומרים, לא היה ולא נברא - "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם".
זוהי מנהיגות אמיתית, חפה האינטרסים, ישרה וכנה. אך יותר מכך מסבירים בעלי החסידות - משה רבנו לא יכל לקחת לעצמו דבר מכיוון שהוא חש הזדהות כל כך עמוקה עם כנסת ישראל. יש כאן איזון עדין - להיות מזוהה עד הסוף עם כולם ועם זאת לא לטשטש את הגבולות ולנכס לעצמי.