אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
במדבר יז, ג
אקריליק על קנסון, 23*33
מחתות השרופים - צלקות על המזבח
קרח ועדתו נבלעים באדמה, מקריבי הקטורת נשרפים באש ומשה מצווה את אלעזר לקחת את המחתות ולצפות בהם את המזבח. הסיבה לכך היא הרתעה - למען יראו ולא יעשו עוד כקרח ועדתו. אבל התורה מבליעה עוד סיבה, והיא כי המחתות הללו ששימשו לאש זרה - איכשהו - קדושות. אחרת למה לצפות בהם את המזבח ולא לבנות אנדרטה של מזבלה שרופה מחוץ למשכן?
התורה מלמדת אותנו שהמרד, על אף שהוביל לחורבן, הוא עדיין מרד קדוש. הוא משאיר צלקת על המזבח שמזכירה גם את החטא אבל גם התשוקה לקודש ובקשת הא-לוהים. המזבח שלנו איננו סמל לצייתנות, אלא לאש בוערת שלפעמים גם תועה ונשרפת, אבל העיקר שתמשיך לבעור.