עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃
במדבר ט,יח
אקריליק על קנסון, 23*33
מסע המחנות - נוגע, לא נוגע
עם ישראל מתקדם במדבר לאורם של ענני הכבוד, על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו, לא משנה אם זה בהקפצה של רגע או אחרי שנה של חניה ממושכת. הגמישות הנדרשת מעם ישראל לדלג אחרי ה', בכל מצב ובכל שעה היא גבורה והתמסרות אליעית "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
גם אנחנו נדרשים פעמים רבות לדלג - מהלימודים למשפחה, מהמוסך לבית המדרש ומהבית למילואים. אך הסוד, מלמדים אותנו חז"ל, שכיוון שאנחנו זזים על פי ה' יש לנו על מה להישען, הקב"ה נותן לנו יציבות "כמאן דקביעי דמי". הידיעה שיש מי שמחזיק את הרצף, שהוא זה שמתקרב ואז מתרחק כדי שנתקדם אליו בעצמנו ומלמד אותנו ללכת מאפשר לנו לזרום ולדלג מעל העננים הכי גבוהים.