כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃
במדבר כג,ט
אקריליק על קנסון, 23*33
מראש צורים - לב של אבן
בלעם רואה את קצה העם וה' שם בפיו את הנבואה הראשונה. היא מתעסקת בעיקר בכך שאין אפשרות לקלל את ישראל שהוא בהגדרה מבורך. מקורם של ישראל יציב ואיתן - כמו האדמה והצורים החזקים.
חכמינו מקשרים תיאורים אלה לתכונות בסיסיות שניטעו בנו בזכות האבות, המשאירים אותנו חסינים לקללות של בלעם. עם ישראל חצוב מהצור, סלע ענק מימדים, אך צור הוא גם ביטוי לרחשי הלב "צור לבבי". יש מתח מובנה בישראל בין החוסן שהוא משדר כלפי חוץ, לנביעת הלב שמוציאה דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.