אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
במדבר ל,ג
אקריליק על קנסון, 23*33
נדר - שביל מהצד
הקב"ה מצווה את ראשי המטות על היכולת לנדור נדר ועל החובה לעמוד בהתחייבות הזו. הנדר מלמד אותנו שלכל אחד יש נתיב משלו, ואם הוא הולך בו הוא מחויב לדרך הזו. לכן הציווי לא ניתן למשה אלא לראשי המטות, כי זה צריך לבוא מלמטה, מפנימיות הלב.
מצד שני, לבחור בדרך משלך יכול להיות מטעה – מה שנכון היום לא בהכרח יהיה נכון מחר. לכן התורה פותחת את הציווי ב"זה הדבר", כמו מצביעה ומראה לנו שזה צריך להיות בהיר ומדויק לכאן ועכשיו, ואם לא – החכם יכול להפר את הנדר ולמצוא פתח יציאה.