גאוותו של בלעם

גאוותו של בלעם - טוהר הכוונות

בלעם דוחה את שרי בלק בטענה שלא יוכל ללכת איתם, ובכך רומז שעם שרים נכבדים אולי כן, ואכן כך מבין בלק ושולח לו שרים נכבדים יותר. כאשר הם מגיעים מתוודה בפניהם בלעם שלא יוכל להגיד מה שה' לא אומר, אך חז"ל שמים לב שגם ענווה זו מנסה להגדיל את שמו כצדיק תמים. בסופו של דבר ה' אומר לו שהוא יכול ללכת איתם, אז למה כשבלעם יוצא הקב"ה כועס עליו? הרי בלעם לא שיקר ולא עבר עבירות, הוא נאמן לגמרי לדבר ה'!

התשובה קשורה לכוונת הלב שמעבר לחוק היבש. אפשר להגיד את אותן מילים אך הטון, ההקשר והכוונה משנים את הכל. חז"ל מנגידים בין אברהם לבלעם, אברהם גם השכים בבוקר מוקדם לעשות את דבר ה' בעקדה בדיוק כמו בלעם. אבל השאלה היא איפה הלב, מה הסב-טקסט - אתה רוצה לקלל או לברך, להתכבד או להאיר את העולם?